<h1>ארחות חיים הלכ' טרפות סימן ב'</h1>
<h2>דף נג.</h2>
ולעולם אין דריסה אלא בסוף כשרוצה להוציא ידו מן הנדרס. וכל הני דאמרינן אין דריסה כתב הרב אדני זקני ר' דוד הכהן ז"ל שאין לנו לאסור הבהמה או העוף בהאדים הבשר כנגד בני מעים אבל ודאי אם נקב כנגד החלל צריכה בדיקה שמא ניקב אחד מן המעים דלא גרע מקוץ או מחט וברוב ספקי אזלינן לקולא כגון אם נסתפק לנו אם נדרסה או לא נדרסה ויש ספקות דאזלינן לחומרא וצריכה בדיקה עכ"ל.
כתב הר"ף ז"ל אותן העופות הנצודין על ידי נץ ודכותיהו אין להתירם מטעם דעד דשליף ידיה לא שדי ארס דעד השתא מאן נטריה דילמא קודם דמטא קמן שליף ידיה ולקחה אחרי כן. ומה שאנו רואין תמיד חתול נלחם בתרנגולים בבית וזמנין מחי יתיה בסיחופיה ואפילו הכי אין לאוסרו דקיימא לן כרב אסי (חולין נ"ג ע"ב) דמקום שאין מצילין אין דריסה עכ"ל.
<h2>דף נג:</h2>
ספק נכנס הטורף ספק לא נכנס וכן אם [ראינוהו שנכנס ולא] נודע אם הנכנס הוא מן הדורסים אם לאו אין חוששין. וכן עוף שנכנס בין העצים או בין הקנים ויצא ראשו או צוארו מטפטף דם אין חוששין שמא נטרף אבל אומרים שמא בעץ ניזק.
